הדליה - מרימים לירקות הקיץ

בכל שנה מחדש עת יורדים עלינו ימי החום, מעוררים בי צמחי הקיץ התפעמות.

ימים ארוכים הם עומדים בשמש הקופחת, ובניגוד מוחלט לכל היובש שמסביב, הם מוציאים עלים רחבים, מתפרשים לכל עבר ומניבים פירות מתוקים ומלאי עסיס.



בעודי מתבוננת בהם בהשתוממות, מחפשת צל או לפחות משהו להיאחז בו, אני מבחינה בצמחים, שגם הם כמו רוצים להיתלות. בעזרת קנוקנות הם מטפסים על מה שנקרה בדרכם; על צמחים אחרים, על עץ סמוך, על גדר.



רבים מצמחי הגן הם צמחים שבאופן טבעי ישאפו לטפס ולהיכרך, ויש להם סיבה טובה לכך: ההיאחזות תורמת ליציבות שלהם, מונעת שבירת ענפים, היא מגדילה את שטח החשיפה לאור, ובעיקר - היא מונעת פגיעה בפירות, משום שכשהפירות מונחים ישירות על פני האדמה הם חשופים למחלות, רקבונות ומזיקים.



לצמחים המטפסים {שעועיות למיניהן, רבים ממשפחת הדלועים, פסיפלורה, גפן ועוד} יש איברים מיוחדים המיועדים לאחיזה הנקראים "קנוקנות" – איברים דקים ורגישים למגע: כשיפגעו בעצם זר הם יתחילו להסתלסל עליו, ובכך להיתמך בו.

ישנם צמחים אשר יבצעו הדליה בעצמם, ומה שנותר לנו, כגננים, לעשות זה לתמוך בהם בתהליך: להציב מבנה עליו הצמח יטפס ויכרוך עצמו.



הדלייה יכולה לסייע גם לצמחים שאינם מדלים את עצמם באופן טבעי.

עגבניה, פלפל וחציל יהנו מהדלייה מאותן סיבות ממש, ובהדלייה טובה – יגדילו את תנובת הפרי בצורה ניכרת! לצמחים האלה נצטרך לעזור קצת יותר, וממש לכרוך או לקשור את הענפים למבנה, ולגרום להם לטפס.



הדליה של צמחי קיץ מאפשרת לנו לעצב במהירות את הצמח לצרכים שלנו – אפשר לצור סוכה, גדר חיה, הצללה, טיפי – או כל העולה על רוחנו, ותוך כמה שבועות – הם יהיו מכוסים בעלים ובפירות, שישיבו את נפשנו בימי החום.