.jpg)
~ לפני עשר שנים הייתי חקלאית זעירה במושב בר גיורא שבהרי ירושלים.
בשטח קטן גידלתי, ביחד עם דוידי, ירקות עונתיים: הכנו את הקרקע, בנינו ערוגות, זרענו, השקינו, דישנו, נעצבנו כשהגיע מזיק, ריססנו (תמיד טבעי), עקרנו, ושוב זרענו.
ואז הגיע החורף. בשולי הגינה, דוקא באזורים "הלא מטופלים" צמחו לתפארת, גבוהים, בריאים, רעננים - שלל צמחי בר. לא זרעתי אותם, לא טיפלתי, לא דישנתי, ודוקא הם, השכנים השוטים - הניבו שפע ירוק ומופלא.
כך קרה, שדוקא כשטרחתי על גידולם של ירקות הגינה, גיליתי את העולם הנפלא של צמחי הבר.
לצמחי הבר כושר הישרדות אדיר, הם יודעים להפיץ את הזרעים שלהם לכל עבר, לנבוט גם בתנאים קשים, ולצמוח גם במקומות שייעדנו לצמחי תרבות. בחורף נפגוש צמחי בר כמעט בכל מקום שיש בו אדמה, בעיר ובכפר: מבצבצים מתוך בקעי מדרכה, בצד הדרך, בגן הירק שלנו, ואפילו בעציץ בבניין רב קומות.
בחקלאות הקונבנציונלית מכנים אותם בשמות מצחיקים כמו: "עשבים שוטים" ו"צמחי באשה" או בשמות מעליבים כמו "עשבים רעים", וגם פועלים בהתאם: ריסוסים והדברות של צמחי בר הם חלק בלתי נפרד מתהליך הגידול של רוב הירקות שמגיעים אל שולחננו.
אבל צמחי הבר הם לא רק אויבים, הם גם שכנים מצויינים לירקות הגינה; הם מעשירים את הקרקע, משמשים כדוחי מזיקים, מוסיפים יופי ורעננות וגם שימושיים מאוד; למאכל, יצירה ורפואה.
כדי להימנע מתחרות (שדי ברור מי הפרא שינצח בה...) חותכים את עשבי הבר שצומחים קרוב לשטח הגידול (קרוב לקרקע ובאמצעות סכין חדה). ~ מומלץ לא לעקור, כדי לא להפר את המארג האקולוגי שנבנה מתחת לפני השטח.~ בירק שחותכים משתמשים – כחיפוי לקרקע, כבסיס להכנת דשן נוזלי, או למאכל - כך, גם נגן על צמחי הגינה שלנו, וגם נעשיר את הקרקע בשורשים של צמחי הבר.
ומסביב לשטחי הגידול – נותיר את שפע צמחי הבר לפאר את הגינה שלנו ולהזכיר לנו מהי שכנות טובה.
~ חמישה עשבי בר (בעיר ובכפר) ששווה להכיר :
כל הצמחי האלה נכללים ברשימת "העשבים השוטים" - הם נפוצים מאד, גם בשטחים עירוניים, ולכן אפשר ללקט מהם בשפע, ללא חשש לפגיעה בטבע.
שימו נא לב : יש ללקט באזורים נקיים - לא מרוססים, רחוקים מכביש סואן או מאשפה.
~ חובזה
שם עממי הכולל מגוון צמחים ממשפחת החלמיתיים (חלמית מצויה, חלמית גדולה, מעוג כרתי).
מ"אבות המזון" של המטבח הליקוטי המקומי.
העלים טעימים טריים או בבישול. ניתנים לשימוש כמו עלי תרד או כעלים להכנת ממולאים.
הפירות מוכרים לנו עוד מהילדות וצורתם כצורת כיכר לחם נוסטלגית, ומכאן גם השם "לחם ערבי" (ח'ובז = לחם בערבית).
~ סירפד מוכר לנו כצמח דוקרני, אך מכיוון שגב העלה הוא חלק ונטול קוצים, אפשר ללקט אותו על ידי תפיסה מלמטה, בצד החלק, וקיפול החלק הקוצני. הקיפול גורם, גם ללא כפפות, לשבירת המחטים - מהרגע שהמחטים נשברות הן אינן מזיקות עוד. העלים נאכלים חיים (שייקים, פסטו), חלוטים, מבושלים או מיובשים.
~ חרדל
האבא של ממרח החרדל (שמופק מהזרעים היבשים שלו).
נובט עם הגשמים הראשונים, ומתפתח לאורך הסתיו והחורף, לצמח גדול בעל שפע של עלים חריפים. החריפות מתנדפת בבישול, ולכן הוא מתאים מאד למרקי-חורף, מאפים ותבשילים.
~ גדילן
לעלי הגדילן דוגמא לבנה ייחודית, שעוזרת לזהות אותו בקלות.
הוא קרוב משפחה של החסה והארטישוק, ודומה להם בטעם.
שולי העלה קוצניים מאד, אך שטח העלה חלק לגמרי. קוטפים בזהירות, מסירים את ה"מסגרת"של העלה באמצעות סכין או מספרים, ומשתמשים כמו חסה - בסלטים טריים ובשייקים, או כעלים לבישול.
הגדילן דומה במראה העלים לברקן, בשלב העלים גם התכונות והשימושים שלהם דומים.
~ חמציץ
מהגר חדש יחסית באזורנו, ולכן בנוסף להיותו "צמח שוטה" הוא גם "צמח פולש".
החמציץ הוא גם הצמח היחידי ברשימה זו שהוא רב שנתי - הוא מתרבה באמצעות פקעיות תת-קרקעיות ויכול להתרבות אפילו מחלקי פקעת. כנראה שהריבוי הפראי שלו נגרם ע"י חולדים וטרקטורים שהעבירו חלקי פקעת ממקום למקום.
אחד מצמחי הבר המוכרים והאהובים על ילדים, בגלל טעמו החמוץ.
החמיצות נובעת מהחומצה האוקסלית שבו, ולכן יש לצרוך אותו במתינות.
