.jpg)
עץ התות היגר לישראל ממזרח אסיה לפני יותר מאלף שנה, והתאזרח כאן לתפארת.
בישראל כמה מיני תות נפוצים: תות אדום, תום לבן, תות פקיסטני (בעל פרי מאורך), תות שאמי (שמקורו בסוריה, והוא מניב פירותיו באזור יוני, כחודש אחרי שאר תותי העץ).
הפרי נאכל, בריא מאוד ועשיר באנטוציאנינינם = נוגדי חמצון חזקים (הרחבה על נוגדי חמצון בהמשך). נאכל טרי או במגוון מוצרים: צימוקי תות, עסיס תותים (=סחיטת הפרי וסינון הגרעינים), ריבת תותים, גלידות ומתוקים, וגם לדר תותים. אפשר לאכול תותים ללא חשש וללא הגבלה.
מתכון ללדר תות ~ מכניסים את התותים למעבד מזון, מוסיפים תמרים להמתקה לפי הטעם, ומעבדים עד לקבלת מרקם חלק יחסית (גרעיני התות לא יתרסקו). ~ משטחים לגובה של 4 מ"מ על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה, ומוציאים לשמש. [רצוי לכסות את התבנית ברשת למניעת כניסה של חרקים.] ~ בערב מכניסים הביתה או מכסים, למניעת חדירה של לחות. ~ בבוקר מוציאים שוב לשמש. ~ חוזרים על התהליך עד שהלדר יבש לגמרי ומתקלף בקלות מנייר האפיה.
עלי תות נאכלים גם הם. מצויינים כעלים למילוי. רצוי לקטוף עלים מעץ תות זכר (שאינו מניב תותים) או עלים טריים ורעננים, בגלל חוק שימור האנרגיה .
מחקרים גילו כי עלי התות יעילים בטיפול בסכרת: אכילתם מאזנת את רמות הסוכר, מונעת סכרור ועליית סוכר. קיים שימוש רפואי של תמציות עלי תות.
בסין ובהודו משתמשים בתה מעלי תות כבר מאות שנים. ברפואה הסינית הוא נחשב כצמח מקרר, מנקה רעלים ונוגד דלקת.
על חמצון ונוגדי חמצון:
רדיקלים חופשיים הם אטום או קבוצת אטומים בעלי אלקטרון אחד בלתי מקושר, הנוצרים כתוצרי לוואי של תהליכי חילוף חומרים. החמצן הוא יסודחיוני בכל התהליכים המטבוליים. חומרים פעילים בלתי יציבים מנסים להגיע לאיזון ע"י קליטת אלקטרון ממולקולה או אטום אחר, משום כך נהוג לקרוא להם "השודדים של הטבע". כאשר הרדיקלים החופשיים לוקחים אלקטרון ממולקולה אחרת, הם גורמים להתחלת תהליך שרשרת שבו כל אטום או מולקולה שנתנו אלקטרון הופכים להיות רדיקלים חופשייים, הממשיכים לתקוף מולקולות נוספות. התהליך יכול להיעצר ע"י תרומה של אלקטרון מחומר שאינו הופך בעצמו לרדיקל חופשי בשני אופנים – נתינת אלקטרון לרדיקל החופשי או התקשרות אליו. שני האופנים מביאות לניטרול הרדיקל החופשי. חומר כזה נקרא אנטיאוקסידנט או נוגד חמצון משום שהוא יכול לעצור את תהליך השרשרת של החמצון.
(סוכם מתוך הספר צמחי מרפא ברפואה המודרנית, כרך א' מאת מינה פארן)
ויש גם מתכון:
