הסתיו והגשמים הראשונים הם זמן של התעוררות.
האדמה רק נראית יבשה ועזובה, אבל למעשה על השכבה העליונה מפוזרים המוני זרעים שהופצו בימי האביב והקיץ, ועכשיו רק מחכים לאות, לטיפת גשם, ללחות הסתיו.
במשך הקיץ נחים הזרעים באדמה, ועם הגשמים הראשונים (ובגינה: עם השקיות הסתיו הראשונות), כשהלחות מגיעה אל הזרע, הוא מתעורר לחיים: הוא מתנפח, הקליפה שלו נסדקת, והפוטנציאל הרב הטמון בו הולך ומתהווה: הזרע מוציא שורש קטן = שורשון, והתחלה של גבעול = נצרון. השורשון מתפתח כלפי מטה וקולט מהקרקע מים ומזון, והנצר מתפתח לכיוון מעלה, מפתח עלים ומתחיל בתהליך הפוטוסינתזה.
ממש כמו אצל בני האדם, שלב הנביטה הוא השלב החשוב ביותר בהתפתחות הצמח.
זרעים שנבטו והתפתחו בתנאים טובים יהפכו לצמחים חזקים ומניבים, בשדה ובגינה.
בשלב הנבט מכיל הצמח פי 10 (ואף יותר!) ויטמינים, מינרלים, אנזימים וחומצות אמינו מבכל שלב אחר (פוטנציאל כבר אמרתי?).
נעים וכדאי להכיר את הצמחים עוד מינקותם; כשזורעים אותם בגינה ומגיעים לשלב הדילול אפשר לשלב בעבודה גם כירסום, וכשהם נובטים עם הגשמים הראשונים אפשר להנות מהם כנשנוש בדרך, או לשלב אותם בסלטים.
נבט שימשיך לצמוח בתנאים מתאימים יהפוך לצמח בוגר - אפשר לצרוך נבטים רק במידה שלא תפגע בהמשכיות של הצמיחה באזור.
שלב הנבט מלמד אותנו גם שיעור בבוטניקה.
בז"ל (בוטנאינו זכרונם לברכה) מיינו את הצמחים לפי מספר הפסיגים שלהם.
מהו פסיג? עלה הזרע הראשון. למעשה כל הצמחים בטבע מתחלקים (גם) לפי העלה הראשון שהם מוציאים לאויר העולם.
אם הם מוציאים עלה ראשון אחד = חד פסיגיים (כמו חיטה, תירס, בצל ומשפחותיהם)
אם הם מוציאים 2 עלים ראשונים = דו פסיגיים (כמו רוב הצמחים שאנו מכירים: חובזה, חרדל, סירפד, חסה, תרד ובני משפחותיהם)
ויש גם צמחים עם פסיגים רבים יותר (כמו האורן, בעל 8 הפסיגים)
כשמלקטים נבטי בר חשוב להכיר אותם ולהיות בטוחים בזיהוי שלהם. כשם שצמחי בר אכילים מלאים בפוטנציאל ובטעם, כך גם צמחי הבר הרעילים.
ואם לא בטוחים? לא אוכלים. כעבור ימים ספורים יוציא הצמח עלים אמיתיים, שכבר נראים כמו העלים של צמח בוגר ואז נוכל לזהות אותם ביתר קלות.
נבטי בר ותרבות ממשפחת המצליבים קלים לזיהוי: לרבים מהם יש להם 2 עלים מקבילים שלכל אחד צורה של לב מעוגל, והם בעלי ריח צנוני-חרדלי שמאפיין את כל בני המשפחה (למשפחה זו שייכים מיני בר ותרבות רבים וטובים, כגון: צנון, ברוקולי, כרוב, כרובית, קולורבי, רוקט, קייל, בוק-צ'וי, ומיני בר כגון; חרדל, ילקוט הרועים, איסטיס, לפתית ועוד ועוד). את המשפחה הזו כדאי במיוחד להכיר, משום שאין בה מינים רעילים (בארץ) - ולכן אם מזהים בוודאות בן למשפחת המצליבים, אפשר לטעום - אם הוא טעים, אפשר להנות מטובו ומיתרונותיו הקולינריים והבריאותיים כמעט בכל שלבי הצימוח - מנבט ועד לזרע.
לסתיו של צמיחה ורעננות,
אילנה
:)
