כולנו התחלנו בזרע.
גם אני, על חלומותיי, גופי ורגשותיי הייתי פעם זרעון קטן, פוטנציאל.
זרעי הצמחים אוצרים בתוכם אפשרויות. כשתגיע שעת הכושר ויבשילו התנאים, הזרע יתעורר, ישלח שורשון, יצמיח נצרון ולאחר שיפתח עלים ראשונים (פסיגיים) יתחיל בתהליך פוטוסינתזה וייצא לדרך עצמאית!
~ ~ ~
הסיפור של לוח שנה בגינה החל אף הוא בזרע, רעיון.
מעשה שהיה - כך היה:
לפני 9 שנים, בסוף הריון, הכנתי לוח שנה מאוייר כמתנת חג: הוא הודפס במהדורה מוגבלת מאד וחולק למשפחה הקרובה ולחברים כמתנת ראש השנה.
חברים של חברים ראו ורצו גם, וכך כעבור שנה נולדו המהדורה השניה והשלישית, (אחת מהן היתה שיתופעולה של חברים מוכשרים) והודפסו במספר המשוגע של 100 עותקים! אבל כאן כבר נאלצתי להתמודד עם ענייני שיווק, קשרי לקוחות ודומיהם ונלחצתי.
בינתיים התפתחו זרעים אחרים. בחצר האחורית, בחלקה נטושה של בעל הבית זרענו ושתלנו גן ירק שסיפק ירקות עלים לכ20 משפחות בסביבה, וצמח במקביל לילדינו.
לאט-לאו החלו צמחי הבר, השכנים של גן הירק, לתפוס את תשומת ליבנו.
הקייטרינג הקטן שלנו (שהחל כמה שנים קודם לכן) קיבל טוויסט ליקוטי וטבעוני.
כך נגנז לו חלום הלוח; הלחץ, העיסוק בשיווק, עומס יתר ושלל חלומות אחרים גנזו את הרעיון.
הזרע נח לו בשקט, בחושך, בתוך תוכו כבר קיים הפוטנציאל, אך הוא ממתין לסימן שיעיר אותו. ממש כמו זרעים אחרים, שנובטים רק בתנאים המתאימים, גם הזרע הזה המתין לשעת הכושר שלו.
בשלב המנומנם הזה, הרוח המשיכה לעבוד, ובראשי נוספו לאיורים גם מתכונים עונתיים ומידע חודשי, זמני זריעה, שתילה וקטיף, טיפים חודשיים ועוד כל מיני.
חלומות באו והלכו, זרעים נזרעו ופירות נקטפו, נדדנו אל מעבר לים וחזרנו, עברנו מהמושב אל הכפר, נופים ופרצופים השתנו, עד שבליל קיץ אחד לפני 3 שנים, ישבתי בסטודיו עין-כרמי עם שתי חברות חכמות ובפגישה הזו הפך החלום למילים.
היום אני יכולה ממש לחוש איך המילים האלה טפטפו בעדינות על הזרע הקטן ונספגו בתוכו, איך הזרע תפח וקליפתו נבקעה, התהליכים שעד עכשיו היו איטיים, פנימיים, החלו להאיץ. הזרע נבט!
נחמה חברתי הגאונה זיהתה את הנבט הקטן, והיא שנתנה לחלום את שמו: לוח שנה בגינה. למחרת קיבלנו הצעת מחיר ל100 לוחות שנה בהדפסה אקולוגית דיגיטלית, כעבור שבועיים העלינו לאוויר פרוייקט הדסטארט לא יומרני עם איור של דף אחד - ספטמבר תשע"ו.
כמו לכל נבט, גם לנבט הזה היו דרושים תנאים טובים ותמיכה מהסביבה, ולאושרי הוא קיבל אותה:
משפחתי המתוקה פינתה את הבית כדי לאפשר לי לעבוד.
אחותי המוכשרת אלירז יצרה סרטון מושלם (עד היום אני דומעת כשאני צופה בו)
ומאות אנשים תמכו בפרוייקט והפכו חלום למציאות.
כעבור חודש כבר היה לוח מודפס. הנבט צמח והיה לשתיל.
חלפה שנה, שנתיים, שלוש. השתיל גדל לעץ צעיר, סביבו אדמה פוריה, שמייצרת שיתופי פעולה מרגשים, גינות חדשות, ואפילו פירות משלו, שבתוך כל אחד ואחד מהם - זרע.
