עץ נפוץ ממשפחת הוורדיים.
מקומי, חזק ומאריך ימים. משמש ככנה להרכבות של עצי פרי נשירים ממשפחת הוורדיים, כגון: משמש ואפרסק.
בעבר היו השקדים מרים, וגם כיום שקדי הבר מרים ברובם – רק לעיתים נדירות מוצאים בטבע שקדי בר מתוקים. השקד הינו גידול תרבותי עתיק יומין, בראשית החקלאות הרבו את הזן המתוק ע"י ייחורים. השקד המר והמתוק זהים במראה, ההבדל ביניהם ניכר בטעם. אם שקד אחד מתוק – כל השקדים בעץ יהיו מתוקים.
יש עדויות בתלמוד לכך שאבותינו היו מעבירים את השקד המר תהליך של הרתחה ממושכת וסינון להפגת מרירותו.
בשקד המר יש אמיגדלין = חומר דמוי ציאניד ולכן אין לצרוך ממנו בכמויות גדולות. עם זאת, ישנה גישה הסוברת כי החומר המר מכיל ויטמין 17B, שיש הטוענים כי הוא תרופת פלא לסרטן.
חלקים שימושיים:
עלי הכותרת של הפרח נאכלים, הם מתוקים- מרירים ויכולים לשמש כתוספת יפה וקישוטית לסלטים.