מי לא מכיר את הקטלב?
כן כן, העץ היפה עם הגזע האדום, תחתיו היינו יושבים בטיולי בית הספר או התנועה.
בצל הקטלב שמענו אגדות וסיפורים, חלקם טרגיים, על שמו, על ענפיו המפותלים ועל גזעו האדום כדם. אבל פרט אחד לא סופר - בסוף הסתיו מבשילים הפירות שלו, והם אכילים, מתוקים וטעימים.
בניגוד לשאר פירות הבר הארצישראליים, המבשילים בעיקר בקיץ, פירות הקטלב מבשילים בסוף הסתיו (נובמבר-ינואר) ובכך "סוגרים" את עונת פירות הבר המקומיים. הפירות מוכנים וטעימים לאכילה כשהם רכים מאד וצבעם אדום כהה. הם נאכלים חיים, מבושלים או מיובשים.
עץ הקטלב מרשים ובעל מראה ייחודי בחורש, בגלל קליפת הגזע האדומה והחלקה. בקיץ הגזע מתקלף ונחשפת שכבה ירוקה, שמאדימה לקראת הסתיו.
בימים עברו היה הקטלב אחד העצים הנפוצים בחורש המקומי, אך בגלל היותו כה חזק ועמיד לריקבון, מחלות ומזיקים נעשה בו שימוש מוגזם (בניה, הכנת מחרשות וכלים, וגם פחם לאבק שריפה) והוא כמעט נכחד. כיום אפשר למצוא אותו באזורים עם קרקעות עשירות בחוואר, בהרי יהודה, בכרמל ובנחלי הצפון.
ברפואה
בפירות, וגם בעלים, יש חומר שנקרא ארבוטין ומטיל-ארבוטין, שיש לו השפעה אנטיספטית (=מחטאת),
ולכן הוא יעיל נגד מחלות בדרכי השתן (בדומה לחמוציות). ניתן למצות אותו ולהשתמש כמשחה או דרך הפה. כמו כן, בשל איכויותיו המכווצות הוא יעיל נגד הרטבות לילה.
גידול קטלב
הקטלב אמנם קשה לגידול ולריבוי, אך הוא יכול לגדול באדמות גיר, אינו דורש השקייה, עמיד לקור, יפהפה, מניב פירות טעימים ומושך מאביקים - ולכן בהחלט שווה לנסות!
כדי לגדל קטלב, מומלץ לייבא אדמת חורש, מבית הגידול של הקטלב, ובכך להרבות את המיקוריזה שלו (=פטריות שמתחברות לשורשי העץ, ומספקות לו חומרי הזנה ומינרלים מעומק האדמה) ולשפר את סיכויי ההצלחה בגינה שלנו.
משפחה: אברשיים (היחיד מבני משפחה זו שגדל בר באזורינו)
עונת פריחה: אביב. הפריחה מושכת דבורים
שם בערבית: קָטָלָבּ (גם המשמעות ממש כמו בעברית,קטל-אב, כנראה משום גזעו האדום כדם)
הבשלת הפירות: נובמבר עד דצמבר
לחיי גילויים מתוקים :)
