מעשה בלוף 🍀
בכל חורף מתמלאת החצר שלנו בלוף, בתוך הערוגות, סביב הערוגות, על וליד השביל. שפע שופע של לוף.
בכל חורף אני מלקטת ירוק, אבל מעולם לא העליתי בדעתי ללקט לוף למאכל.
בשביל מה? אמרתי. הרי יש כל כך הרבה עלים ירוקים עכשיו - שרק קוטפים ואוכלים. בשביל מה ללקט עלים רעילים, שכדי לאכול אותם דורשים טונות של עבודה וגם בישול ממושך? נתמקד במה שאפשר לאכול כאן ומייד.
ואז באה רות. רות בתי המתוקה, חובבת טיולים, ליקוטים, וגם בוגרת חינוך יער של 4 שנים.
יום אחד היא חזרה מיום ביער וסיפרה בהתרגשות על הפירלוף* שהם הכינו ואמרה שהיא רוצה להכין כזה גם בבית: תבשיל פירה שעושים מלוף וחמציצים.
אין ברירה, הילדה מבקשת. הסכמתי.
יצאנו אל השדה הרחוץ, ליקטנו עלי לוף רעננים, וגם חמציצים. ניקינו עורקים, קצצנו, טיגנו, בישלנו, המתנו, טעמנו. היה עונג.
התהליך היה ממושך, אבל התענוג של הביס הנימוח, של טעמי השדה החמימים - היה שווה הכל.
מאז בכל חורף אני מכינה פירלוף.
פעם אחת בעונה. ולפעמים אפילו פעמיים 😇
מתכון לפירלוף* = פירה לוף
*השם המעולה פירלוף הוא פרי מוחה היצירתי של בתחן נחום, אשת יער ואשת חינוך מהחלומות.
בלוף יש 2 סוגי רעלים:
אוקסלט הסידן - גבישים בצורת מחט, שגורמים לתחושת דקירה ועקצוץ - מנוטרלים ע"י רכיב חמוץ.
ארואין (לא הרואין) - מנוטרל ע"י ייבוש וחימום.
מלקטים צרור נאה של עלי לוף צצעירים ורעננים
מלקטים צרור בגודל דומה של עלי חמציץ או חומעה
במטבח: מסירים את הגבעול והעורקים של הלוף - מכיוון שאת הרעלים בחלקים אלה קשה יותר לנטרל.
קוצצים את עלי הלוף הנקיים, את עלי החמציץ וגם בצל בינוני או גדול
במחבת: מחממים שמן זית ומטגנים בצל קצוץ
לאחר השחמה - מוסיפים את העלים הקצוצים
מבשלים על אש קטנה. אם מתייבש: מוסיפים מעט מים ומערבבים
אחרי 40 דקות טועמים: שמים כמות קטנטנה על קצה הלשון, ואם אין רמז לעקצוץ - התבשיל מוכן
עדיין מעקצץ? ממשיכים לבשל
לבריאות!
שווה את המאמץ: הלוף בריא במיוחד, הוא ממחמם, מנקה ומכייח את הריאות , ונחשב כמכיל חומרים אנטי-סרטניים!
קצת סימנים לזיהוי:
העלים גדולים
הצמיחה מהמרכז : העלים חדשים מעוגלים
הגבעולים עבים יחסית ולעתים בעלי בסיס בצבע סגלגל
חורף טוב ומבריא :)
