top of page
bookmark tag 2.png
דנאית הדורה תפוח סדום פרח.png
פרפר לבנין צהבהב_edited_edited.png
bookmark tag 3.png

 

יחד בצמיחה!

 

עקב המצב:

50% הנחה על לוחות השנה והיומנים 

קוד קופון :

 

צופיתבוהקת

מוקאפ מלבן אנגלית דף פנימי ספטמבר (1).jpg
לוח שנה בגינה
מודעה לוח ויומן.jpg
מארזי יומן ולוח
דבורה 2

גינה פורחת - פרחים שנזרעים בסתיו

אם סימני הסתיו החלו, כנראה שבקרוב יגיעו גם החורף וההאביב.

ויודעת חקלאית פיקחת שהזמן הנכון להתכונן לעונות הבאה הוא בדיוק עכשיו.


כדי לזכות בסביבה פורחת בשפע של פרחי אביב, זה הזמן להתכונן.

לשם כך ליקטתי מגוון של פרחים אהובים שמתאימים לאקלים שלנו, חד-שנתיים ורב-שנתיים, פרחים שמתאימים לשדה הפתוח ופרחים שמושלמים לעציצים, פרחים לבית ולחוץ, פרחים לגידול מזרעים ומשתילים, מפקעות ומבצלים.

כולם כולם יפים, משמחים לב, ובעוד חודשים ספורים יצבעו לנו את הנוף בשלל צבעים.


הערה: הפוסט הזה נכתב בשנה השישית - אך הוא מתאים גם לשנת שמיטה ושומריה.

כל הצמחים שלהלן מתאימים גם לגידול במכלים. עדיף תמיד במכל גדול כדי לאפשר לצמחים להתפתח כאוות נפשם, אך ברוב המקרים גם פרחים בעציצים בינוניים וקטנים ישמחו את לבנו בעונות הקרות!




כלנית

כנראה פרח הבר המוכר ביותר. יש לה פריחה ממושכת, מסוף החורף ועד תחילת האביב, והיא פורחת מצפון ועד דרום בפריחה אדומה ומרשימה, ולעיתים גם ורודה, סגולה או לבנה.

מכיוון שהיא לא מפונקת וגדלה במגוון קרקעות אפשר לגדל אותה בקלות גם אצלינו באזור מואר, על חלקת אדמה, מסלעה, פיסת דשא שלא גוזמים במהלך החורף, ואפילו בעציץ.


את הגידול מתחילים בפקעות או בזרעים.

פקעות אפשר להשיג במשתלות - שותלים בתקופה הזו, בעומק של פי 2 מגדול הפקעת וכשהקצה המחודד שלה פונה כלפי מטה.

לגדל מזרעים זה טיפהלה קשה יותר אבל התוצאה משתלמת: מפזרים זרעים בעציץ ומכסים בשכבה דקה של אדמה, מניחים במקום שמשי ושומרים על אדמה לחה לאורך כל הצמיחה. בשנתיים הראשונות נהנה רק מעלים ירוקים של כלנית, כשמתחת לפני הקרקע יתפתחו להן פקעות, כעבור שנתיים או שלוש הפקעות כבר יצמיחו פרחים 🌺


בטבע הכלניות מרבות את עצמן מזרעים - כך התפתחו מרבדי הכלניות שכולנו אוהבות. אז אם יש לך הרבה זרעים אפשר פשוט לפזר בשטח הרצוי עם הגשמים ולתת לטבע לעשות את שלו.




כובע הנזיר

צמח קל לגידול ומהיר צימוח. לאחר שנקלט הוא יכסה שטחים גדולים, ויכול גם לטפס לגובה אם נעזור לו. הוא אמנם צמח גדול ומתפשט אך מתאים גם לגידול בעציצים ובאדניות.

פורח לאורך זמן, מהחורף ועד לסוף האביב, במגוון צבעים ושילובי צבעים: צהוב, כתום, בורדו ועוד 🌺


זורעים בסתיו, ישירות בשטח הגידול או במכלים קטנים - ואז מעבירים לשטח הגידול כשהשתיל מפותח. לאחר שהוא נקלט הוא צמח חזק מאוד, שיכול להביס גם צמחי בר, לכסות שטחים נרחבים, ולחזור ולצמוח שוב ושוב ללא התערבות גם בשנים הבאות 🌤 (יש שיאמרו שהוא 'צמח משתלט')


כובע הנזיר אינו דורש הרבה: הוא אמנם אוהב מאוד מים, ולכן ישמח לכל השקיה, אבל החל מהשנה השניה יגדל בחורף גם על בסיס גשמים בלבד.

בהיותו חובב מים אפשר לגדל אותו גם כצמח גדה בשולי בריכות 💧💧💧

אוהב שמש אבל יצליח גם בשמש חלקית 🌞


יתרון נוסף שלו הוא שבנוסף על היותו צמח נוי יפהפה הוא גם צמח נאכל: העלים נאכלים טריים בסלט או בבישול, הפרחים יהוו יופי של קישוט נאכל, הפירות הצעירים נאכלים כבושים 🥗




אפונה ריחנית

צמח מטפס יפהפה וצבעוני עם ריח נהדר, המושך דבורים, פרפרים ואנשים.


מכיוון שהיא חובבת טיפוס, ויש לה 'קנוקנות' (=אותם איברים מסתלסלים וגמישים שנכרכים סביב כל דבר שנקרה בדרכם) מומלץ לזרוע ליד גדר או מתקן להדליה.

הפרחים מופיעים בשל צבעים, ורוד, סגול, תכלת, כחול ועוד, והם דמויי פרפר, כמו אצל יתר בני משפחת הפרפרניים.

לפני הזריעה מומלץ להשרות את הזרעים במים למשך מספר שעות, ולאחר מכן לזרוע באדמה לחה, במרווחי שתילה של כ-10 ס"מ.

מתאימה בעיקר לשתילה בגינה אבל יכולה להסתדר גם בעציץ בעומק של 30 ס'מ או יותר.


עוד סיבה לאפונה ריחנית בגינה: האפונה הריחנית היא צמח מצוין לשיפור איכות הקרקע - מכיוון שבשורשים שלה יש חיידקים קושרי חנקן, המטייבים את האדמה סביבה.


אזהרה ⛔ בעבר נהוג היה לאכול את התרמילים שלה ממש כמו אפונה ושעועית, אבל שימו לב: אכילת יתר של אפונה ריחנית (וגם מיני בר נוספים מהמשפחה הזו) עלולה לגרום למחלה של ניוון מפרקים הנקראת "לטיריזם".





קלנדולה / ציפורני חתול תרבותיות

צמח חביב על גנני פרמקלצ'ר בגלל ריבוי התכונות הטובות שלו:

🏵 הוא לא מפונק, יגדל בקלות כמעט בכל אדמה, וגם בעציצים.

🏵 רוב הזנים הם רב שנתיים - וזה אומר שהוא יצמח ויפרח שנה אחר שנה.

🏵 הוא מושך מאביקים, אבל דוחה מזיקים.

🏵 בנוסף על היותו יפיוף מלא צבע ובעל פריחה ממושכת, הוא גם נאכל: העלים ועלי הכותרת נאכלים טריים, ובפרחים משתמשים לחליטות. עלי הכותרת היבשים משמשים לתיבול ולתוספת צבע למזון.

🏵 הוא מוכר כצמח מרפא, בעיקר לרפואת העור: פצעים, חתכים וכוויות, והוא גם אנטי ויראלי ואנטי דלקתי. ברפואה העממית משמש כתרופה לשפע של מיחושים ומחלות (ראו מתכון).


הזרעים היבשים מעוקלים, ממש כמו ציפורניים של חתול - ומכאן שמו.

את הזרעים אוספים לאחר שהפרח מתייבש, וזורעים בסתיו (או בסוף החורף), אפשר להכין שתילים או לזרוע ישירות באזור הגידול.


ציפורני חתול מצויות הוא קרוב משפחה שגדל בר בחודשי הסתיו והחורף, הפרחים שלו קטנים יותר וצהובים. זהו מין נפוץ מאוד ברוב חלקי הארץ, שפורח מאמצע החורף ועד האביב במרבדי פריחה מתוקים ביותר.






רקפת

ממש כפי שזימרנו עליה: הרקפת צומחת מתחת לסלע (או באזור מוצל) והיא נחמדת מאוד, עם פריחה מתוקה וממושכת, ועלים ציוריים.


הריבוי מזרעים או מפקעות. את הזרעים אוספים באביב וזורעים בסוף הקיץ ובסתיו. בשנים הראשונות הזרע יתפתח לפקעת וכעבור כשנתיים-שלוש כבר יתחיל להוציא פרחים.

לגידול מפקעות - רוכשים במשתלות וטומנים בחודשי הסתיו.


עלי הרקפת נאכלים לאחר טיפול (יש בהם רעל שמתנדף בבישול ארוך) והם משמשים כעלי מילוי מעולים.

שימו 💗 הרקפת היא צמח בר מוגן, ולכן אסורה בליקוט בטבע. הבשורה הטובה היא שקל לגדל אותה בצורה תרבותית בסביבה שלנו - באזור מוצל בגינה, במסלעה וגם בעציץ בתוך הבית.


הרקפת היא צמח רב שנתי - בעונה הקרה והגשומה היא מצמיחה עלים ופרחים ובקיץ היא יבשה ונסתרת מהעין. כך גם בגידול ביתי - בחורף משקים והחל מאמצע האביב מניחים לה ולא משקים בכלל.

רקפת שתקבל טיפול נכון תאריך שנים, אפילו בעציץ!





בבונג / קמומיל

צמח קטן עם תכונות אדירות.

מוכר בזכות תכונותיו המרגיעות, ריחו הייחודי, והתה הטעים שמכינים ממנו. משמש כצמח מרפא מימי קדם ועד ימינו, לשלל מיחושים ותחלואים.


בארץ קיימים כמה מיני בר, חלקם מדבריים, וזה אומר שהוא ממש מתאים לכאן ושאפשר לגדל אותו בקלי קלות, בגינה ובעציץ, מצפון ועד דרום.


את הזרעים ניתן לרכוש במשתלות ואפילו בשוק ובבתי טבע. תפזורת של חליטת תה בבונג היא למעשה קרקפות בבונג יבשות, שהם הזרעים. מפזרים זרעים על פני אדמה מדושנת, מכסים בשכבה דקה של אדמה ושומרים על אדמה לחה.

הבבונג יפרח לאורך האביב.


השם בבונג הוא שמו הערבי. מוכר גם כקמומיל - שמו הלועזי.





תורמוס

צמח בר מקומי, שצומח גם ללא השקיה ופורח בסוף החורף ובאביב במרבדי פריחה כחולים עוצרי נשימה.


התורמוס שייך למשפחת הקטניות, כמו האפונה הריחנית, וגם הוא כמוה צמח קושר חנקן, שמטייב את הקרקע.


הזרעים גדולים ושמנמנים, ומשום כך גם קלים לטיפול ולזריעה: משרים במים לכמה שעות, וזורעים במקבצים, באדמה לחה ובשמש מלאה.

בהיותו צמח בר הוא יגדל על בסיס מי גשם בלבד, אבל הוא לא יסבול אם נשקה אותו בכל זאת.


את הזרעים ניתן לרכוש במשתלות או לאסוף כשהם יבשים באביב, וגם - התורמוס שקונים בשוק הוא קרוב משפחה של תורמוס ההרים, ואפשר לרכוש ממנו בקלות במשקל ולהרבות אותו אצלינו, בגינה או בעציץ.


⛔ לתורמוס יש רעילות, אבל אחדים ממיני התורמוס תורבתו למאכל, והזרעים נאכלים לאחר השריה ממושכת, בישול ארוך והחלפת המים מספר פעמים.


לתורמוס ההרים יש תופעה מדליקה שקשורה להאבקה: ברגע שהפרח מואבק, חלק ממנו הופך אדמדם - כך מסמן הפרח למאביקים שכבר אין לו צורך בהם, ושימשיכו הלאה.





נורית

בת הדודה של הכלנית, דומה לה במראה הכללי, ופורחת מיד אחריה.


כמו שאר פרחי הפקעת היא קלה לגידול וטיפול, מכיוון שהפקעת שלה מכילה את המזון הדרוש להתפתחות העלים והפרחים, והיא מתאימה לגידול בגינה, במסלעה ובעציצים.

את הפקעות שותלים בחודשי הסתיו באזור שמשי עם קרקע מנוקזת (או בעציץ עם פתחי ניקוז). הפקעת נראית כמו מקבץ אצבעות - ושותלים אותה כך שהאצבעות פנות כלפי מטה.

שומרים על קרקע לחה לאורך כל הצמיחה והפריחה. עם תום הפריחה מייבשים לחלוטין, ממש כמו היובש ששורר בטבע בעונות האלה, ובסתיו משקים שוב.


הנורית האדומה והמוכרת נקראת נורית אסיה. הנורית הצהובה היא נורית ירושלים.

יש עוד מינים שבויתו, והם פורחים בשלל צבעים.





פרג

סוגר את עונת הפרחים האדומים - הפרג האגסני.

פורח בדרך כלל במרבדי פריחה, בצבע אדום עז בחודשי האביב.

את הגידול מתחילים בחוגשי הסתיו, עם זרעים.

ניתן לאסוף זרעים בסוף עונת הפריחה, לאחר שפריחת הפרג הופכת להלקט (=פרי יבש מלא בזרעים, ובמקרה של הפרג מארז זרעים מחוכם ונאה למראה). ההלקט של פרג הבר המוכר לנו היא בצורת אגס, ומכאן שמו.


לפרג קרובי משפחה רבים, ביניהם הפרג התרבותי ממנו מפיקים את הפרג שמשמש במטבח, וגם תרופות וסמים.

וגם הפרג הקליפורני, שגדל באזורנו בקלות מזרעים או שתילים, והוא פורח בסוף החורף ובאביב בפריחה צהובה נפלאה.




חטמית זיפנית

החטמית היא צמח בר, קרובת המשפחה הענקית של החובזה. כמו החובזה, גם העלים הצעירים של החטמית נאכלים טריים או מבושלים, הפרחים משמשים כקישוט אכיל והפירות הירוקים - לנשנוש.

היא פורחת בסוף האביב על רקע השדה המצהיב בגווני ורוד עז ומשמחת לבבות.


החטמית קיבלה את שמה בגלל עמוד העלי והאבקנים שעליו, שבולטים להם במרכז הפרח - כמו חוטם. יש לה גם שם עממי ראוי לאימוץ - ורד הקציר, בגלל השילוב של הצבע, היופי והעונה שבה היא פורחת.


כדי להרבות אותה בגינה הביתית: אוספים זרעים בסוף האביב (או רוכשים במשתלות) וזורעים בסתיו. החטמית תסתפק במי גשמים אבל לא תסבול מהשקיה.


שיהיה לנו סתיו של בריאות וצמיחה

עלו והפריחו :)

אילנה


bottom of page