.jpg)
צמח חד שנתי ממשפחת הסירפדיים.
עשיר בנוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים, ובכמויות ברזל שאינן משתוות למזון אחר. הסירפד מוכר לנו כצמח דוקרני, ואכן \\ כף העלה (הצד העליון, הפונה כלפי מעלה) והגבעול, מכוסים בקוצים קטנים. במגע עם הקוץ נשבר הקצה שלו ולעור מוזרק חומר צורב שדומה בהשפעתו לחומצת נמלים. גב העלה הוא חלק ונטול קוצים, ולכן אפשר ללקט אותו על ידי תפיסה מלמטה, בצד החלק, וקיפול החלק הקוצני. הקיפול גורם –גם ללא כפפות לשבירת המחטים, מהרגע שהמחטים נשברות הן אינן מזיקות עוד. שבירת הקוצים נעשית גם ע"י כתישה או הרתחת הסרפד.
חלקי הצמח הנאכלים:
נבטים: נובטים מיד אחרי הגשם הראשון. העלים האמיתיים נראים כמו כרסא מוקטנת של עלי הצמח הבודר, ומכוסים בקוצים.
עלים: הדרך הטובה ביותר לצריכת הסירפד. נאכלים חיים (שייקים, פסטו), חלוטים, מבושלים או מיובשים.
זרעים: בסוף האביב מניב הסירפד פירות כדוריים וקוצניים. הפירות מתייבשים בקיץ, ואז ניתן ללקט אותם ולהשתמש בזרעים. הזרעים דומים לזרעי פשתן / שומשום. ניתן לאסוף כמות גדולה מהם ולשמור לאורך זמן.
דשן סרפדים לשימוש בגינה הביתית: אוספים סרפדים ושמים בדלי גדול, מכסים במים וסוגרים את הדלי. כעבור שבועיים מסננים את העלים מהנוזל. מדללים במים, ביחס של 1:10 לטובת המים, משתמשים בהשקיה או כריסוס עלוותי.
