עצים הם יצורים מושלמים.
הם תורמים לנו יופי, מחסה, חומר לבניה, אוויר לנשימה, פירות לאכילה, עלים לחיפוי.
וזה אפילו לא חצי - מתחת לפני הקרקע נמצאת מערכת השורשים, שתופסת בדרך כלל את אותו הנפח כמו החלק העליון. השורשים אוחזים את הקרקע, ומשמשים בית למיליוני בעלי חיים, גדולים וזעירים.
את היופי האדיר הזה אנחנו יכולים לצור בעצמינו, באמצעות זרע קטן!
כמו כל הצמחים, גם עץ מתחיל בזרע.
עצים מרבים את עצמם באופן טבעי גם ללא התערבות. אצל רוב העצים המקומיים, הזרע נופל על האדמה בסוף הקיץ, שוהה שם לאורך החורף, ונובט עם ההתחממות.
הפירות שנפלו על הקרקע נרקבים, והזרעים מתפזרים מתחת לעץ בסביבה עשירה מאד, של רקב פירות ועלים.
גם כשהזרעים נישאים הרחק בידי בע"ח, הם יוצאים מגופם עטופים בהפרשה (מילה יפה לקקי או לשלשת), שמגנה עליהם ומעניקה להם סביבה מדושנת ועשירה.
גידול עצים מזרעים דורש סבלנות והשקעה רבה יותר מהנבטת זרעי ירקות.
אצל מרבית הזרעים יחלפו כמה שבועות עד שנוכל להבחין בהתחלה של תהליך, ולא כל סוגי הזרעים ינבטו באותה הצלחה.
זאת ועוד, כשאנו מגדלים עץ מזרע, בניגוד לריבוי עץ ע"י ייחור, צפויה לנו סוג של "הפתעה". זרע של עץ הוא כמו ילד - טיפוס חדש הנושא תכונות משני הוריו, אך לא זהה להם (אז אם אתם מעדיפים ללכת על בטוח עם התוצאה, לכן על ייחורים, כאן).
אבל מצד שלישי (ומנקודת מבטי האילנאית), אל תהססו - זו אחת ממלאכות הגינה המתגמלות והמשמחות ביותר!
אז מה עושים?
1. אוספים זרעים
זרעים שנובטים בקלות: זרעי אלון (בלוטים), שקדים ואגוזים, אבוקדו, רימון, חרוב, זרעי אורן (צנוברים).
נסו גם: זרעים של פירות הדר, זרעי אגס ותפוח, שסק, משמש, אפרסק, ועוד!
2. מכינים את הזרעים
מניחים בכלי עם מים למשך יום.
כמו אצל שאר הזרעים, ברגע שהם יהיו בסביבה לחה, יתחיל תהליך הנביטה. בזרעי עצים, התהליך יכול להיות ארוך וממושך, וזה שיעור נוסף שהעצים מלמדים אותנו: סבלנות.
בזרעים בעלי קליפה קשה, כמו אגוז למשל, אפשר לעשות קודם חריץ קטן, שייקל על הנביטה.
3. מעבירים למכל הגידול*
מכל הגידול הוא עציץ קטן, בעל פתחי ניקוז (חורים בתחתית המכל).
את העציץ ממלאים באדמה דשנה: אדמת גן עשירה בקומפוסט ומושקית היטב.
מומלץ להוסיף לאדמה רקב עלים מאותו העץ (אם מנביטים בלוט - להוסיף לו אדמה ועלים מתחתית של עץ אלון) על מנת לדמות לו תנאי נביטה טבעיים.
*אם הגידול נועד לצורך למידה והתבוננות אפשר בשלב זה להמשיך לגדל אותו מחוץ למכל: מניחים בתוך בד לח / בין דפים לחים של ניר סופג, סגור בשקית / קופסא - שתשמר את הלחות הקבועה, מניחים במקום חשוך, ועוקבים מדי כמה ימים אחר התהליך.
4. זורעים
יוצרים גומה בעומק של כ-2 ס"מ (כלל הברזל הינו: עומק של פי 2 מגודל הזרע), מניחים את הזרע ומכסים באדמה. שימו לב: גם לזרעים יש חלק עליון ותחתון - מהחלק העליון יפרוץ הנצרון (שיהפוך לעלים) ומהחלק התחתון יפרוץ השורשון. מניחים את הזרע כך שראשו יפנה כלפי מעלה. לא בטוחים? הניחו על הצד (גם בטבע, ברוב המקרים הזרע נובט כשהוא שוכב על צדו).
אני נוהגת לחפות את האדמה בעלים, רצוי מהעץ של הזרע, וזאת כדי לדמות את התנאים לתנאי הנביטה הטבעיים, וגם כדי להגן על האדמה והזרע מפני חום וקור, רוחות, שמש קופחת ואידוי.
5. ממתינים
מניחים את העציץ במקום עם צל חלקי, חמים ומאוורר. מוודאים שהאדמה תישאר לחה כל הזמן, אך לא מוצפת.
לחלופין, ניתן לכסות את העציץ בניילון, כדי לשמור על לחות קבועה, ואז לא צריך להשקות כמעט. במקרה כזה מקפידים שהעציץ לא יעמוד בשמש, ולא יתחמם יותר מדי.
6. לאחר הנביטה
עוקבים אחרי התפתחות הצמח. כמו בכל נבט יהיו לו בהתחלה עלים פסיגיים, ולאחר מכן עלים ראשונים.
כשהצמח גבוה מעומק העציץ - מעבירים לעציץ גדול יותר, וממשיכים לעקוב ולהשקות.
7. העברה לאדמה
כשהצמח גבוה (40 ס"מ ויותר) וחזק, אפשר להעביר אותו למשכנו הסופי (עציץ גדול מאד או אדמה).
חשבו מהו המקום המיטבי בשבילו - אילו תנאים הוא צריך: חום, קור, הגנה מרוחות, סוג אדמה, שכנים.
ואז שתלו אותו.
עוד הוראות שתילה בפוסט הזה.
עץ שיקבל טיפול מסור בתקופת חייו הראשונה, יגדל לעץ חזק ומניב שאינו דורש דורש התעסקות רבה.
הזרע הקטן כבר החל במסע שלו, ולנו יהיה העונג ללוות אותו.
חורף נעים ומצמח :)
