חרוב - ליקוט ומתכונים

חגיגת פירות הקיץ בעיצומה.

העצים המקומיים עמוסים בפירות: קטנים, גדולים, מתוקים, חמוצים.

כל העצים המקומיים שופעים עכשיו, אבל אם נערוך תחרות "מי מניב הכי הרבה", המקום הראשון שלנו, והרבה מעל כל שאר עצי הפרי - יהיה ללא ספק החרוב.

עץ חרוב אחד יכול להניב עשרות ואפילו מאות של ק"ג בשנה! ככל שהחרוב יהיה ותיק יותר ושורשיו עמוקים וחזקים יותר כמות הפרי תגדל.

בנוסף לכמות האדירה שהוא מניב, יש לחרוב עוד תכונה שכדאי להכיר - הוא יבש מאוד (או במילים אחרות חָרֶב, ומכאן שמו) ולכן לא מתקלקל בקלות, ויכול להישמר זמן ארוך ללא תנאים מיוחדים.

הכמות וקלות השימור הופכים את החרוב לאחד הצמחים הכי כדאיים וכיפיים לליקוט.

חוץ מלנשנש אותו כמו שהוא (עתיר אנרגיה, מסייע בפעולת מעיים, טוב נגד אפטות בפה ועוד ועוד) אפשר להפיק ממנו דבש חרובים, שזו דרך קומפקטית הרבה יותר לשימור, וגם דרך נהדרת לצרוך אותו - כממתיק לעוגות ולמשקאות.

הוראות הכנה בסרטון:

עונת ליקוט החרובים מסתיימת עם הגשמים הראשונים.

חשוב לוודא שהתרמיל כולו חום בזמן הליקוט וללא כתמים ירוקים. את התרמילים יש לאחסן במקום מוצל ויבש.

זרעי החרוב

בתרמיל החרוב ישנם זרעים הנקראים "קראט" - בעולם הקדום שימשו כיחידת משקל, מכיוון שאינם מאבדים מים ומשקלם נשאר קבוע.

גם את הזרעים ניתן לאכול:

~ מכסים במים, מרתיחים ומבשלים במשך כחצי שעה.

~ שופכים את המים וחוזרים על התהליך פעמיים נוספות.

~ בתום התהליך מתקבלת מעין דייסה אותה ניתן להמתיק ע"פ הצורך (בדבש חרובים למשל).

זרעי החרוב שימשו באופן מסורתי להפקת דבק נגרים לפני עידן הדבקים הכימיים, זאת בשל הימצאות שרף מיוחד בשם "גאלאקטומאנון".

(מוכרחה להודות שאני מעולם לא השלמתי את התהליך, אבל לפי מקורות אמינים זה מה שצריך לעשות:)

דבק זרעי חרוב:

1. שמים זרעים בסיר, מביאים לרתיחה ומבשלים למשך כשעתיים

2. מסננים את הזרעים ושופכים עליהם מים קרים

3. מקלפים ומפרידים בין הקליפות לבין הזרעים

4. את הזרעים הקלופים מבשלים במים עד לקבלת עיסה סמיכה ודביקה, אותה ניתן לשמור בצנצנת לשימוש בעת הצורך

עוד שימוש שיש לזרעים, ואולי החשוב מכולם - הוא ריבוי עצי חרוב.

זרעי חרוב (בניגוד למידע שאני מוצאת ברחבי הרשת...) נובטים וצומחים בקלות, ובתנאים המתאימים זרע קטנטן של חרוב יהפוך ברבות הימים לעץ גדול ומניב.

משרים זרעי חרוב במים למשך כיממה, זורעים בכלי עם פתחי ניקוז ועם אדמה מדושנת, שומרים על האדמה לחה, וכשהשתיל מפותח מעבירים לעציץ גדול יותר / שותלים באזור הגידול.